חברון היא העיר הגדולה ביותר בגדה המערבית והיא נחשבת קדושה לאסלאם וליהדות. בחברון שוכנים באותו המתחם שניים מהמקומות הקדושים ביותר בארץ ליהדות ולאסלאם, המסגד האיבראהימי ומערת המכפלה. חברון, והישוב היהודי שחי בדומה למרבית הערים הגדולות בארץ טרם להקמת המדינה, נחרטה בזיכרון ההיסטורי הציבורי בגלל הטבח ביהודי חברון ב-1929. מאז ועד לשנות ה-60 לא חיו יהודים בעיר. כיום, בחברון חיים כ-200,000 תושבים ומלבד ירושלים, היא העיר הפלסטינית היחידה בגדה המערבית שיהודים התנחלו במרכזה אחרי 1967. ההתנחלות היהודית בחברון מונה כ-800 יהודים שחיים במרכז העיר והיא נחשבת לבין התנחלויות הראשונות בתחומי הגדה המערבית. תחילתה ב-1968, כשקבוצת פעילי ימין בהובלת הרב משה לוינגר הגיעו למלון פארק בעיר. מאז ועד היום התנחלו בחברון ובסביבתה מאות יהודים נוספים.
ב-1994 ברוך גולדשטיין, בן ההתנחלות הסמוכה קרית ארבע, ירה למוות ב-29 מתפללים פלסטינים במסגד האבראהימי. בעקבות הטבח ואירועים נוספים, חתמו ממשלת ישראל והרשות הפלסטינית על הסכם חברון שחילק את העיר לשניים ב-1997. אזורי החלוקה החדשים נקראו H1 ו-H1. H2 כלל בתוכו את רוב שטחי העיר ו-160,000 מתושביה הפלסטינים, ו-H2 כלל את העיר העתיקה ובו חיו כ-35,000 פלסטינים, יחד עם מתנחלי חברון, נכון למועד חתימת ההסכם. באזור H2 מנהיג הצבא עקרון הפרדה בין הפלסטינים למתנחלים ואוסר על פלסטינים לשהות בשטחים מסוימים ולנוע על הדרכים הקרובות לאזורים בהם חיים מתנחלים.
בגלל הצפיפות היחסית והקרבה הגאוגרפית בין המתנחלים לפלסטינים, חברון רוויית אירועים אלימים. בקרב הציבור הישראלי זכור במיוחד רצח התינוקת שלהבת פס בידי צלף פלסטיני ב-2001. מהשנים האחרונות, זכור במיוחד מקרה אלאור אזריה, שבו, ירה אזריה ב-2016 בעבד אלפתאח א-שריף בראשו אחרי שהאחרון דקר חיילים ששהו במקום. אזריה ירה בא-שריף כמה דקות לאחר הדקירה כשהוא כבר היה פצוע וכפות על הרצפה. המקרה תועד במקרה על ידי פלסטיני תושב העיר, התפרסם בישראל ובעולם וגרר דיון ציבורי סוער בישראל, כשהדעות נחלקו בין תמיכה במעשיו של אזריה ובין גינוי מוחלט שלהם. לבסוף הורשע אזריה בהריגה וריצה תשעה חודשי מאסר בכלא צבאי. בגלל אירועי האלימות וכאמצעי שליטה, צה״ל חסם את רחוב השוהדא למעבר פלסטינים. כך נוצר מצב שבו אחד מרחובות העיר הראשיים חסום לכניסת פלסטינים בעוד ליהודים המעבר בו חופשי לחלוטין.
