במהלך ובעקבות המלחמה כ-750 אלף פלסטינים, תושבי כפרים וערים נאלצו לעזוב את מולדתם ולהפוך פליטים. מרבית הפליטים עברו להתגורר בתחומי הגדה המערבית, רצועת עזה ומדינות ערב הסמוכות; אחרים היגרו למדינות המערב ולדרום אמריקה, כשצ׳ילה הפכה למדינה בעלת הקהילה הפלסטינית הגדולה מחוץ למדינות ערב. מספרם של הפליטים הפלסטינים וצאצאיהם מוערך כיום בכ-5.9 מיליון. חלקם הגדול חי עד היום במחנות פליטים, ורבים לא הוכרו כאזרחים במדינות שמארחות אותם. אחד מסלעי המחלוקת בסוגיה זו היא העובדה שהפליטים הפלסטינים מבקשים לשמור על ״זכות השיבה״, כלומר התפיסה לפיה הם רשאים לחזור לאדמותיהם ובתיהם הנמצאים כיום בתחומי מדינת ישראל. זכות זו, המגובה בעקרונות הדין הבינלאומי, לא מוכרת על ידי מדינת ישראל, שמבחינה רשמית לא הכירה בפליטות של הפלסטינים ומתוקף זה גם לא בזכותם לשוב לאדמתם.
הפליטים הפלסטינים הפכו לאחד האלמנטים המכוננים של האתוס הלאומי הפלסטיני, שאחד מסמליה המוכרים ביותר הוא מפתח הבית ששמרו משפחות פליטות והועבר במשפחה לאורך שרשרת הדורות. סמל מפורסם נוסף, שנוצר ב-1969, הוא ״חנדלה״ של המאייר נאג׳י אל-עלי. ״חנדלה״, הוא ילד מאוייר, יחף, שמפנה את גבו לצופה. כשנשאל אל-עלי מדוע מפנה הדמות את גבה, הוא ענה ש״חנדלה״ יסתובב רק כשישובו הפליטים לארצם. מ-1948 ועד היום ממשיכה סוגיית הפליטים הפלסטיניים להיות אחת הסוגיות הגדולות והבלתי פתורות במסגרת הסכסוך הישראלי פלסטיני. צעדות השיבה, שהתרחשו בעזה שמרבית מתושביה הם צאצאים לפליטים, בין 2018 ל-2021 הן עדות חיה לעוצמתה וחיותה של סוגייה זו.
